עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
רובוטים
14/08/2017 15:21
Eli
טוב, אז המון זמן באמת לא כתבתי סטטוס בפייסבוק בגלל שאני מרגיש שכל הפורמט הזה של המדיה החברתית מזוייף ושכל מה שאכתוב ייעלם בתוך הפיד שלכם כעוד מילים לא מעניינות של אדם שחי את עצמו כשבמקום זה אתם יכולים לראות עוד סרטון באורך דקה וחצי על משהו מדהים שקרה למישהו בפינלנד מול המצלמה. זה הרבה יותר מעניין.
אני לא עומד לחדש לכם כלום כנראה. אני כותב את הפוסט הזה כי יוצא שאני תמיד חושב אלף פעמים על איך אני אראה אם אני אגיד דברים, ואיזה פאסון יישאר לי אחרי שאני אוציא את המחשבות החוצה מול כל העולם. כולם הרי עושים את זה במידה כזו או אחרת, מפחדים להיחשף מעבר לתמונות שמשקרות שטוב לכם כל הזמן. רק לא לבאס או לחפור או להראות חולשה.
אבל החלטתי לא 'לשים' על עצמי הפעם. מצידי שתחשבו שאני חפרן, טרחן, משוגע, או כל דבר אחר.
אני מחלים מניתוח בגב ויש לי יותר מדי זמן עם עצמי אז תתמודדו :)

העולם מייאש אותי. זאת האמת. פעם ולא מזמן כשדיברו על העידן החדש של הפייסבוק, הטלפונים החכמים, והמדיה החברתית בכלל, אנשים חכמים אמרו שזה ישנה את העולם ואת ההתנהגות שלנו ולא ממש התייחסנו. ידענו שיש בזה אמת אבל אף אחד מאיתנו לא באמת ישב וחשב על זה ברצינות. אולי פשוט אמרנו לעצמינו שנזרום. שיש לנו שליטה על מה שיקרה לנו. שהיא "כולה" רשת חברתית ודרך מצויינת לשמור על קשר עם חברים. אף אחד לא יכול היה לנחש מהם המניעים שהניעו אנשים כמו צוקרברג חוץ מכמובן כסף מפרסום. אני מבטיח לכם שהם לא תמימים או פשטניים כמו שאנחנו נוטים לחשוב. ממש ממש לא. היום אני מקווה שרובכם יודעים את זה.

זה קרה. כולנו חלק מפס ייצור. אנחנו המוצר הכי יקר שיש. אנחנו מכילים בתוכינו חלקים שהם הרבה יותר מתקדמים מכל טכנולוגיה שקיימת פיזית בעולם. אנחנו הם אלו שמייצרים את הטכנולוגיה הזאת. אין לנו שווי בכסף. ואנחנו בלי לשים לב הפכנו למוצר עצמו.
משפט שאני מאוד מאמין בו אומר: "If your'e not paying, you are the product"
ובתרגום, אם אתה לא משלם על משהו, כנראה שהמוצר הוא אתה.

בתור ילד קראתי ספרים. המון ספרים מכל סוג וסוגה אפשריים. היו גם גיימבוי וטטריס, ומשחקי מחשב פשוטים, אבל היה מחשב אחד והיינו 14 אינדבידואלים שכל אחד רצה את הזמן שלו על המחשב החדש. אבל מה שבאמת יכולתי לעשות במקום שאני גדלתי בו היה לקרוא ספרים והרבה מהם. בלי הגזמה, קראתי לפעמים שני ספרים ביום, תלוי בעובי ובעומק התוכן. הגודל כן קובע... :)
כיום, אני אפילו לא זוכר מתי הפעם האחרונה שקראתי ספר! כזה שמתחילים לקרוא ולאט לאט נכנסים לתוך עולם אחר, כזה שמישהו אחר כתב. שמפתיע ומסעיר, מעציב ומשמח אותך. שנותן לדמיון שלך לצייר עולמות עם המכחול והקנבס שהסופר נתן לך, עם הצבעים שלך.
היום למי יש זמן לקרוא ספר? ואם יש את הזמן, מי מרוכז מספיק כדי לקרוא משהו ארוך יותר מ140 תווים? התשובה היא שלא הרבה אנשים. את הדמיון והחשיבה העצמית החליפו סרטוני וידאו קצרים שנותנים התחלה וסוף מהירים ומספקים, וקישורים לכתבות שנכתבו בבירור בשביל מטרה אחת: רייטינג. כי רייטינג שווה כסף.

מדענים אומרים שמוח אנושי ממוצע חושב כ־70,000 מחשבות ביום אחד. הם אמרו את זה לפני שהפייסבוק נולד. תחשבו עכשיו, כמה זמן לוקח לכם היום לעבור על כל הפיד? אין לכם מושג כי זה די בלתי אפשרי היום. אפשר להיות על האתר במשך ימים שלמים מבלי שהתוכן ייגמר. אז כמה מחשבות אנחנו חושבים ביום באמת? מן הסתם הרבה יותר.
וזה מסביר למה כיום 'קשיי קשב וריכוז' הם נחלת הכלל.
כמה פעמים יוצא לכם לדבר עם מישהו שתוך כדי שיחה נעלם לתוך הסמארטפון שלו ומהנהן אליכם שהוא מקשיב?

כל התקשורת בין בני אדם הפכה להיות מיידית ונטולת אמת. הודעות עם חיוכי פלסטיק ולכל העולם בחיני חינם. אין שום חשיבות אמיתית למילים.

חברים, אהבה, משפחה, פרנסה, וגם כל רגש אפשרי שקיים, כל אלה הם דברים שיש לכולם. ולא משנה כמה אתם יודעים להתבטא בכתיבה או בלחיצות כפתורים, עדיין שום דבר לא יכול להחליף את המבט שיראה מה אתם באמת מרגישים, את טון הדיבור שייעדן דברים שבכתיבה נשמעים בוטים או פוגעים או לגמרי אחרת ממה שהתכוונתם לומר.
שום דבר לא יכול להחליף את המגע האמיתי שפעם היה בין אנשים והיום נראה רחוק וטוב מדי מכדי להיות אמיתי.

אנחנו רובוטים.











2 תגובות